“אני חושבת שאת תוציאי ממני יותר ממה שאני יודעת שקיים בתוכי”,
אמרה לי לילך.

לילך היא אשת קריירה מצליחה, בראשית שנות ה-40 לחייה.
יפה, נמרצת, חכמה, חדת מחשבה.
“איך היא עושה את זה?” חולפת מחשבה במוחי.
חיי היום יום שלה נעים בין ארבעה מיזמים שונים אותם היא
מנהלת בתחום התיירות לבין בן זוגה ושלושת ילדיה.
“מתי את נושמת?” אני שואלת,
“לא ממש נושמת”, היא עונה, “אבל את רואה, אני מוצאת זמן אפילו
לכתוב ספר”.

“אני רוצה לכתוב ספר מתודי – מקצועי שיעזור לאנשים שנכנסים
לתחום להצליח ביתר קלות”, סיפרה לילך, “עברתי כל כך הרבה
על הרצף שבין הצלחה לאכזבה, ואני מאמינה שאנשים יוכלו ללמוד
מהתובנות ומהניסיון שלי”.

יצאנו לדרך…
היו לנו ראשי פרקים ברורים. כולם נגעו בפן המקצועי של הספר.
עבור לילך, זה היה עוד אחד מאותם פרויקטים שהיא מיטיבה “לתקתק”.
ואז, תוך כדי המפגשים הראשונים, “הגבינה התחילה לזוז…”
לילך סיפרה סיפורים,
השיח בינינו הציף סימני שאלה, תובנות, לעיתים רצון לעצור ולהתבונן.
סימני הקריאה נעלמו
ופתחו פתח למגוון אפשרויות ולקשת של תשובות.
הסיפורים ה”מקצועיים” נקשרו אל חוויות מימי הילדות,
אל דמויות כאלו ואחרות,
אל רגעים שנחרטו בזיכרון והותירו חותם כזה או אחר.

למפגש הרביעי לילך הגיעה נרגשת. “לא ישנתי כל הלילה”,
אמרה, “בראש שלי רץ כל הספר, אבל הוא לא יכול להיות כמו
שחשבתי בהתחלה. אני רוצה שהקורא ייכנס ללב שלי, אני לא
יכולה להביא תוכן מקצועי גרידא, בשביל זה קיים ד”ר גוגל,
אני רוצה שתכתבי אותי. מתוך הדרך שלי יצוצו התובנות והמתודות”.
חייכתי.
“אכתוב אותך בכל דרך שתבחרי”, עניתי. “אני חושבת שאת מרגישה
בדיוק איך נכון לך להעביר את המתנות שלך הלאה”.

הפגישות עם לילך הלכו וקיבלו גוון יותר ויותר אישי.
היו ימים בהם חשתי שהיא מגלה את עצמה.
התרגשתי כאשר הסכימה לנשום. לגעת ב”מאחורי בקלעים” של
סיפור חייה. לגלות בתוכה אוצרות שלא ידעה על קיומם…

והספר של לילך… נוגע בכל אדם. בכל תחום. מתחבר ל”לב”,
לעיתים גם ל”ראש”, אך בעיקר “נוגע” ומהמקום הזה מאפשר
לכל אחד להתבונן. להזיז את הגבינה שלו. לנשום.

ואני…
מודה על הזכות,
להיות. לפתוח את הלב. להרגיש. ללמוד.
וגם… להזיז את הגבינה שלי.