"לקום מחר בבוקר
עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית 
ולהתחיל מבראשית".

(נעמי שמר)

במילים אלה סיימנו אתמול ערב מיוחד במינו
התכנסנו אתמול במודיעין כדי להשיק את ספרו של אשר אוד
"אוד מוצל מאש",
קבוצת הורים מבית ספר "מור" מכבים רעות, שפגשו את אשר במסעם לפולין עם ילדיהם והחליטו להעניק לו מתנה עליה חלם במשך שנים. 
הם הוציאו לאור את סיפורו והגשימו את חלומו

והבוקר הזה… אני עדיין נרגשת מעוצמת החוויה שעברנו כולנו בליל אמש. 
יותר מכל, היה הערב הזה מן חיבוק גדול לאשר ולחיה, האישה שאתו.
אשר מקדיש את העשורים האחרונים לחייו לשימור זיכרון השואה.
בגיל 87 הוא צועד בראש משלחות של בני נוער, אנשי צבא ושירות המדינה על אדמת פולין, מספר להם את סיפורו המופלא (והבלתי נתפש מבעד עינינו שלנו…) – מספר פעמים בשנה.
הוא מרצה ביד ושם, בפורומים שונים העוסקים בשואה וכל ימיו מלאים בעשייה למען צעירים ומבוגרים.
לא קל לאשר לדבר. בלבו פנימה פצע גדול ושותת.
כל שיחה, כל הרצאה, מעירים את הפצע הזה מחדש. מכאיבים. 
אך כשהוא רואה את מבטיהם של בני הנוער, כשהוא מבין מה הוא עושה למאזיניו – הוא מרגיש שעליו להמשיך. עבורו זהו ניצחון האור.

ואמש… אשר נעטף באהבה גדולה.
בני משפחתו, הורי המשלחת, חברים, 
דביר קריב, שפגש את אשר במסע לפולין מטעם משלחת הש.ב.כ. ואחרים – סיפרו כולם על האיש המיוחד הזה, עד כמה נגע בליבם, עד כמה הוא מקור השראה עבורם.

התרגשנו אתו, צחקנו וגם הזלנו דימעה – ובעיקר, היינו שם כולנו אתו ובשבילו, בהערכה ובאהבה !
אשר, תודה לך על הזכות להיות עוד פרק בסיפור חייך המופלא
ותודה לכל האנשים המקסימים שהיו חלק מהערב המרגש הזה, מסוג הערבים שמזכירים לי בכל פעם מחדש, את העוצמה שבסיפורי החיים